חכמת אדם · סימן ס״ז, א׳

דין חלב וחמאה וגבינה של אין יהודים (סי' קט"ו):החלב של אין יהודי אעפ"י שלא היה גזירה מוחלטת מן חז"ל כמו גבינה שגזרו עליה דאפי' ידוע בודאי שאין בו שום דבר איסור אעפ"כ גזרו עליה ולכן אין בה שום צד היתר אבל החלב לא נגזרה במנין לחלוטין אלא היכא שיש לחוש שמא ערבו חלב טמא אעפ"י שרחוק הדבר מאד לחוש שמא עירב בו חלב טמא מ"מ אסור דכל מה שגזרו חכמים אם יש במציאות אפילו רחוקה מ"מ אסור ולכן חלב שחלבו ואין ישראל רואה ל"ש חלבו לצרכו או לצורך ישראל אסרו חכמים ולכן לכתחל' צריך להיות ישראל בתחלת החליבה ויראה בכלי שחולבין בו שהוא נקי ואפילו אין דבר טמא בעדרו (ש"ך סק"ה) ואפי' בדיעבד אסור אם לא ראה תחלה בכלי והיה שם מתחלת החליבה לדעת כל האחרונים ואפי' אין בכל העיר דבר טמא לחלוב וה"ה אין יהודי שדר לבדו באכסני' ואין לו דבר טמא (וע' בתשו' תשב"ץ חלק ד' סי' ל"ב וכפתור ופרח דף ך' והוא כ' בשם ספר העיתים דאם אין בכל אותה מדינה דבר טמא מותר וסיים ויש מחמירין וכיון שכל גדולי ראשונים ואחרונים אין א' שיזכיר היתר זה ש"מ דכלם קבלו עליהם כהיש מחמירין וא"כ הוא אצלנו ככל איסורין שקבלנו עלינו לפסוק כפוסק א' ואסור לשנות. וז"ל או"ה כלל מ"ח דין ד' כל עיר ועיר חייבים לנהוג כדעת הגדול הרב המנהיג הראשון שהיה באותו מקום מתחלה מאל השופט אשר יהיה בימים ההם כשאין ב"ד האחרון גדולים מהם בתורה ובמנין עכ"ל ולכן אין כאן מקים לדברי הפ"ח) ועוד שהרי גם הם לא התירו רק אם אין בכל העיר דבר טמא): צריך לראות קודם החליבה בכלי שלא יהיה בו חלב וגם צריך לראות החליבה מתחלה ועד סוף או ביוצא ונכנס או בעומד בצד הרפת מבחוץ באופן שלא יחוש שמא הלך למקום אחר דכיון דאין דבר טמא בעדר או ברפת וא"כ אין כאן חשש אלא משום זיוף ולכן סגי בזה ואם לאו החלב אסור (ט"ז וש"ך ופ"ח ומנ"י) ואפשר דבאין דבר טמא בעדרו אעפ"י שלא ראה מתחלה בכלי כיון שראה עכ"פ החליבה יש להתיר בשעת הדחק (עיין מנ"י שהרי הפ"ח מתיר אם אין בכל העיר דבר טמא הראוי לחלב וגם התשב"ץ חלק ד' סימן ל"ב ואני מצאתי בכפתור ופרח דף ך' ואף דלא קיי"ל הכי כיון שעכ"פ ראה החליבה) ולכתחלה נהגו להחמיר שלא יחלוב בכלי שאין יהודי חולבת בו שמא נשארו בו צחצוחי חלב ובדיעבד או על הדרך אין לחוש לזה: