במקום שנהגו היתר בפת פלטר אפי' הוא נילוש בביצים או שביצים טוחים עליו אע"ג דביצים אסורים משום בשול כדלקמן בכלל שאח"ז מ"מ כיון שהעיקר הוא הפת מותר דבטילים אצלו כ"כ בש"ע אבל רמ"א כ' דאם הטיח הפת בביצים על פניו כיון שניכר אינו בטל לפת ואסור משום בשול וכן יש מיני קיכלעך שאופין על ברזל ומושחין מלמטה בשומן חזיר יש לאסרן וכן המנהג אבל לעקוך וצוקער גיבעקס שנעשה מקמח ודבש או צוקער במקום שנהגו היתר בפת פלטר גם אלו מותרין ובמקום שנהגו איסור אסורין אבל אותן צוקער גיבעקס שנעשים רק מצוקער ושקדים ואף שיש בהם מעט דמעט קמח לדבוקי בעלמא מברכין עליו שהכל ואין בהם משום ב"נ ואותן שקורין קאנדיטער טארטין והם נעשים מקמח מעט וביצים ושקדים אף שנאמר שהביצים בטלים בקמח וצוקער מכל מקום צריך ליזהר לפעמים שהאומנים מושחים הדפוס שנעשים בהם בשומן חזיר ואף שאפשר שאם קנה יש להתיר ע"י קליפה דמסתם יש ס' נגד השומן ואפשר דנטל"פ (עיין סי' קי"ד סעי' ד' ובסי' קי"ג סעי' ב' בהגהת רמ"א) מ"מ אסור לצוות לעשותו לכתחלה שכיון שמצוה אותו לעשות בשבילו הוי כמבטל בידים (כדאמרינן בחולין ו' כיון דאמר לי' עשה לי משליכי כמאן דעריב בידים דמי וכ"כ בש"ע סי' קכ"ב סעי' ו' ואף שכתב שם דע"י אומנים מותר דמסתמא מיחדים כלים למלאכתם זה לא שייך הכא ועיין בסי' ש"ב סעי' ב' ובש"ך שם ס"ק ד' דדוקא ביש לעמוד על הדבר אמרינן לא מרע אומנות וזה לא שייך בזה שא"א לעמוד עליו) אע"ג דאין כאן איסור מצד הכלים כמש"כ בסי' קי"ד סעי' ד' ול"נ שאותן טארטין הביצים עיקר כמו הקמח ואסורין משום בישולם משום הביצים וכן אותן שבלילתן רכה אסורין לכ"ע דאין זה פת אלא בכלל בישולי אין יהודי (ובש"ך ס"ק י"ח יש ט"ס וצ"ל בלילתו עבה):
חכמת אדם · סימן ס״ה, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
