היו כאן שתי קדירות של היתר ולפניהם שתי חתיכות א' של היתר וא' של איסור ונפלה אחת לתוך זו ואחת לתוך זו שתיהן אסורות אפילו באיסור דרבנן שכיון שעכ"פ צריכין אנו לומר שקדירה אחת אסורה וא"כ מאי חזית דאסר' להאי דילמא איפכ'. בד"א ששתיהן אסורות שאין בכל א' מהקדירות כדי לבטל האיסור אבל אם באחת מהקדירות כדי לבטל האיסור (בששים אפי' מב"מ ואיסור דרבנן בעינן ס' דאם אין ס' א"כ נשאר באיסור אכילה וא"כ מאי חזית (פרישה ס"ק ט') אם היה האיסור דרבנן אנו תולין לומר שהאיסור נפל לתוך זו שיש בה כדי לבטל וה"ה באיסור תורה אם יש באחד כדי לבטל בששים ובשני יש בה עכ"פ רוב נגד האיסור אם האיסור הוא מב"מ עם הקדירה הקטנה אמרינן ג"כ שאני אומר אבל אם אין באחת מן הקדירות כדי לבטל האיסור אעפ"י שאחת גדולה וא' קטנה לא תלינן שהאיסור נפל לתוך הקטנה דמאי חזית כו' (ש"ך ס"ק י"א):
חכמת אדם · סימן ס״ד, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.