כל דבר שעיקרו אינו עומד להריח כגון אתרוג של ערלה מותר להריח בו וכ"ד שעיקרו עומד להריח כגון וורד והדס ושאר בשמים של ערלה וכלאי הכרם האסורין בהנאה אסור גם להריח בהן. ואם הם דברים האסורין באכילה ומותרין בהנאה אעפ"י שעומדין להריח מותר להריח בו דריח אינו חשוב אלא כהנא' ומותרין לברך עליו ולכן מותר להריח בבושם שקורין מושק אע"ג שאסור באכילה (ע' בא"ח סי' רי"ו במ"א ס"ק ג'): ובשמים של עבוד' כוכבים אפי' אינו עומד להריח אסור להריח בו אם יש לחוש שהקטירו לעבוד' כוכבים ומ"מ מותר לשאוף בפיו או בחוטם ריח יי"נ בדרך נקב שבחביות לידע אם הוא טוב דליכא הנאה דאדרבה חוזק היין נכנס בגופו ומזיקו אבל אסור לטעמו בפיו אף על פי שאינו בולע וה"ה בכל איסורי אכילה אעפ"י שמותרין בהנאה אסור לטועמו ואפשר אפי' בדבר שהוא פגום אסור לטעמו (עיין פ"ח סימן ק"ח ס"ק י"ב ובסימן מ"ב ס"ק ה' ובתשו' צ"צ סימן מ"ז מתיר לטעום בפגום):
חכמת אדם · סימן ס״ב, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.