חכמת אדם · סימן ס״ב, א׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

דין או"ה שנאפו בתנור ודין פת ודג עם צלי (סי' ק"ח):איסור והיתר ואפי' איסור דרבנן אם שניהם כחושים מותר לצלותם בתנור א' אם אינם נוגעים זה בזה דכיון ששניהם כחושים אינם מפטמים זה את זה (ש"ך ס"ק א') אבל אם א' מהן שמן אפי' רק הכשירה אין צולין אותם בתנור אחד אעפ"י שאין נוגעין זה בזה דאזיל ההיתר ומפטם לאיסור ע"י ריח (ר"ל עושה אותו שמן והדר אזיל האיסור ואוסר להיתר ע"י ריח. ובדיעבד שצלו כבר נחלקו גדולי הראשונים י"א דאפי' בדיעבד אסור דריחא מילתא היא ר"ל הריח שנכנס מן הטריפה לכשירה ה"ז כאילו נתן בו טעם וצריך ס' מן ההיתר לבטל האיסור וי"א דריח לאו מילתא היא ואינו אוסר בדיעבד וכן הכריע הב"י בש"ע דבדיעבד מותר ואפילו היתה הטריפה שמינה וההיתר כחוש אפי' הכי מותר ואם התנור גדול שמחזיק י"ב עשרונים (דהיינו י"ב שיעור חלה כשהן עשוין מצות וכל מצה עובי' טפח ומדביקין אותה בכל ארבע דפנותיהם (פ"ח וכו"פ) ופיו פתוח אע"פ שאין פתוח לגמרי אלא במקום שעשן יוצא דאז הריח יוצא דרך הנקב ואינו מפטם או אחד מהן מכוסה בקערה או בבצק וכיוצא בו שאין מקום לריח שיצא אפילו בתנור קטן ופיו סתום מותר לצלותם יחד ובלבד שלא יגע זה בזה וה"ה לאפות בשר עם חלב נמי דינא הכי (סי' ק"ח):
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.