חכמת אדם · סימן ס״א, ב׳

וכן המבשל דגים קטנים הרבה דיש חשש שמא יש בהן דג טמא. ואם עירה החמין מן המחבת לכלי אחר בלא דגים כיון שיש כאן איסור דאורייתא מין בשא"מ אנו חוששים שמא בסוף העירוי נשאר טמא עם כ' או ל' דגים וגם מעט מים עד שאין שם ס' וע"י המעט המים פולטת הדג טמא ואוסרת כל הדגים שישנם שם במים שאין שם ס' כי הדגים שלצד מעלה אינם מצטרפים עם התחתונים לבטל שהרי הם חוץ לרוטב ואינו מפעפע בלא רוטב ואח"כ חוזרין אותן הדגים התחתונים שנאסרו ואוסרין את הדגים שלצד מעלה עכ"פ כדי קליפה ולא מהני לומר דיבש ביבש בטל ברוב דמ"מ כולם נאסרין כ"ק (אבל אם לא היה החש' שמא נשאר מעט מים לא היה שום חשש איסור שהרי לא נאסר אז אלא הדגים הנוגעים אל הטמא והם עצמם לא היו נאסרים אלא כ"ק כדין יבש ביבש בלא רוטב וא"כ לא היו אוסרים השאר דגים כיון שהם גופם אינם נאסרים אלא כ"ק אבל ע"י החשש שמא נשאר מעט מים וא"כ ע"י המים נאסרו כל הדגים התחתונים הנוגעים בטמא ושפיר יכולין לאסור העליונים עכ"פ כ"ק) וזהו שיטת ריב"א אבל העיקר כדעת ר' ברוך דס"ל דאפי' נחוש לזה מ"מ אותם כ' או ל' דגים אע"פ שהם נאסרו לגמרי אינן יכולים לאסור השאר דגים שלמעלה מהם חוץ לרוטב אפי' כ"ק דאין איסור הבלוע יוצא בלא רוטב ואינו אוסר אפי' כדי קליפה (וי"א דגם לשיטתו צריך קליפ' ומחלוקתם לענין אסור הכל) ואותן כ' או ל' מתבטלים ברוב לאחר שיערה הכל לקערה כדין יבש ביבש והרוטב שבקערה אז אינו אוסר דהוי כלי שני ולפי זה צריך עכ"פ שיהיה רוב ולכן בבצים שאין דרך לבשל כ"כ הרבה א"כ גם לר' ברוך אסור: