חכמת אדם · סימן נ״ח, ו׳

עכבר שנמצא בשומן וה"ה בחמאה (מנ"י) ועכשיו השומן נקרש וקשה והעכבר מונח בתוך השומן או אפילו למטה בשולי הקדרה אם יש לספק שמא היה העכבר שם כשעירו עליו שומן רותח הכל אסור דידוע כשמערין בשומן שומן רותח נמס הכל (כצ"ל בש"ך) וא"כ הקילוח נוגע תמיד בעכבר ונאסר הכל ואע"פי שיש ס' בשומן נגד כל העכבר ובארנו למעלה כלל מ"ד סימן י"א דאם נתוסף היתר קודם שנודע מותר אפי' להסוברים חנ"נ וכ"ש להסוברים דל"א חנ"נ בשאר איסורין וקיי"ל כוותייהו בלח בלח בהפסד מרובה כמו שנתבאר שם סי' ט' מ"מ הכא אסור (דלא חשבינן זה ללח גמור כיון שדרכו לקרוש תיכף וקיי"ל אפשר לסוחטו אסור כ"כ הכו"פ ודוחק והפ"ח שכתב דלמ"ד דל"א חתיכה נ"נ ביש ס' מותר והכו"פ הק' הרי זו מתשובת הרא"ש והרא"ש ס"ל דלא אמרינן חנ"נ ול"נ דמשום זה לא אריא שהרי הב"י בסי' צ"ב דחק עצמו למצוא מנין לו להטור דהרא"ש ס"ל דל"א חנ"נ ועיין בסמוך לענין הפסד מרובה) ואע"ג שיש כאן ס"ס שמא לא נגע הכל בעכבר ועוד שמא העכבר הוא נותן טעם לפגם שהרי באמת י"א דעכבר נותן טעם לפגם בכל המשקין זולת בשכר וחומץ מ"מ זה לא נחשב לספק כלל כיון דבעלי הש"ס היו מסופקים בזה לא נחשב זה כלל לספק (ק"ד ובש"ך ס"ק ד' וצ"ע בב"י סימן נ"ט גבי גלודה):