ואם בישלו בקדרה זו שאינה ב"י דברים חריפים כגון תבשיל שרובו חומץ או תבלין או שאר דברים חריפים או חמוצים וכן אם דכו תבלין או מלח במדוכה שאב"י במדוך של איסור או בשל בשר ונתנו לחלב כ"ז אוסר אפי' בדיעבד אבל אינו נקרא חריף משום מעט תבלין ומלח שנתן לתבשיל אא"כ כולו או רובו (שם וסי' צ"ה וקכ"ב) ומשקה שעושין מסובין שקורין בארשט הוי חריף (סי' צ"ו בט"ז ס"ק ט') ונ"ל דה"ה הנעשה מן עלי ירקות שכובשין אותם אם הם חמוצים אעפ"י שאינם חמוצים הרבה מ"מ מקרי דבר חריף מידי דהוי אחומץ שאינו חזק וכבר מבואר כלל מ"ט: (ועיין בחק יעקב בא"ח סי' תמ"ז ס"ק מ"ב מ"ג דס"ל כיון שקבל הטעם מנטל"פ אע"ג דאח"כ נעשה חריף לא אמרינן מחליא לשבח וע' בחיבורי נ"א בה"ל פסח):
חכמת אדם · סימן נ״ה, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.