בד"א בשאין שם אלא טעמו לבד כגון שהכיר את האיסור והסירו אבל אם האיסור נשאר ונתערב עם ההיתר בין שנמחה שם או לא נמחה אם ההיחר מרובה על האיסור מותר שהרי מה"ת יבש ביבש אפי' מין בשא"מ בטל ברוב כמבואר כלל נ"א אלא שאסור משום שאם יבשלם יתן טעם והכא שהטעם אינו אוסר אפי' לא נמחה גופו אלא שנתערב בענין שאין מכירו מותר אבל כשהאיסור מרובה על ההיתר או אפי' מחצה על מחצה דלאו משום טעם לבד אוסר אלא שהוא עצמו אסור וא"כ אינו מותר עד שתפסול מאכילת אדם כנבלה וציר של איסור דינו כגופו של איסור ואינו נידון כטעם (ת"ח כלל פ"ה סי' כ"ד ובש"ך סי' ק"ג):
חכמת אדם · סימן נ״ד, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.