חכמת אדם · סימן נ״ד, כ״א

עכברא דדברא נ"ט לשבח שהרי עולה על שולחן מלכים אבל עכברא דמתא ביין ושמן ודבש שצריכין להיות מבושמים ודאי נטל"פ ואין צריך ס' לבטל פליטתו וי"א דה"ה בכל משקין נטל"פ ומכל הפוסקים משמע דאין חילוק כלל בין עכברא דדברא ובין עכברא דמתא וזו"ז שוין הם בכל דיניהם (ק"ד בש"ך ס"ק א') ועכבר שנמצא בשומן וחמאה וכיוצא בו מבואר כלל נ"ח ואם נמצא בשכר וחומץ מספקא לן אם הוא לפגם או לשבח ולפיכך אם נפל לצונן והסירו שלם אם לא שהה בתוכו מע"ל מותר ועיין לקמן בדין כבוש אם בעינן בחומץ מע"ל ואם היה רותח או אפילו צונן ושהה בתוכו מע"ל בין שהסירו שלם בין שנחתך חתיכות דקות ויכול לסננו במסננת בענין שלא ישאר ממנו בתוכו כלום בין שנמוח בתוכו לגמרי ונעשה כולו משקה ולא נשתייר ממנו שום ממשות ניתר ע"י ס' נגד העכבר ואם נחתך לחתיכות דקות והוא בענין שא"א לסננו כגון שנתערב השכר או החומץ במאכל עב הכל אסור ואין שם ביטול דחיישינן שמא יפגם בממשו של איסור ולא ירגיש (סי' ק"ד סעיף א' ועיין כלל נ"א לענין שאר איסורים):