אעפ"י שאין איסורו מחמת עצמו אלא מחמת שנבלע (דזה גרע מטעם שכבר הסיר כל האיסור) ונתערב בו איסור מ"מ נקרא דשי"למ ולא בטל ואינו דומה לדעיל סי' ז' בחתיכה הר"ל דהתם הא דחתיכה הר"ל לא בטל הוא מטעם חשיבות וכיון שהאיסור הבלוע אינו חשוב ולכן בטל אבל בדבר שיל"מ הטעם דלא בטל משום שיכול לאכלו בהיתר וא"כ מ"ש אם איסורו מחמת עצמו או מחמת בלוע ואפ"ה חתיכ' שלא נמלחה תוך ג' ימים אע"ג דיש לה היתר דמותרת לצלי מ"מ בטל דלא מקרי דבר שיל"מ אלא אם יש לה היתר לאותה דבר שהיתה אסורה תחילה וזו לצלי לא נאסר ולבישול אין לה היתר (שם):
חכמת אדם · סימן נ״ג, כ״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.