וי"א דכל דבר שבמנין דהיינו שדרכו למנותו תמיד אינו בטל וככר חמץ שנתערב במצה וכן מצות חלה שניתן לכהן ונתערב בשאר מצות הוי דבר שבמנין ולא בטל (מ"א בסי' תמ"ז ס"ק מ') וכן ביצת נבלה וטריפה במדינתינו שאין מוכרים ביצים אלא במנין לא בטל (ועיין בא"ח סי' תרע"ג לענין נר חנוכה שנתערב) וכל זה דוקא כשהן שלימים אבל אם נשברו או נחתך קצת מהם בטל חשיבותייהו (כדאי' בפ"ג דערלה נתפרסו הככרות כו') (ובמ"א שם משמע דאפי' נחתך ממנו הוי דבר שבמנין שהרי כתב מצה שנמצא בה חטה כו' וחתכו ממנה כו' דבטלה משום דאין איסורו מחמת עצמו משמע דאלו היה מחמת עצמו לא בטיל וצ"ל שנחתך ממנו רק מעט דאעפ"כ עדיין נמכר במנין) וכן בעלי חיים שנשחטו בטל חשיבתו (ק"י):
חכמת אדם · סימן נ״ג, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.