כל האיסורין שבטילין בס' אזלינן לענין מבשא"מ ומב"מ בתר טעמא דאם הם חלוקים בטעמן אע"פי שיש להם שם אחד כגון חתיכת בשר שור עם חתיכת בשר כבשות ותרנגולת וכיוצא בו אעפ"י שיש להם שם אחד שהכל נקרא בשר מ"מ כיון שחלוקין בטעמן הוי מין בשאינו מינו לכל הדינים שכתבנו ובשר ולב וכבד וכחל הפ"ח כתב בפשיטות דהכל מין אחד הוא בטעמא דאע"ג דקצת יש שינוי טעם באחד מחבירו מ"מ הוי מין במינו בין לענין טעמא ובין לענין שמא וצ"ע (ועיין דינים אלו בב"י ופ"ח סימן צ"ח ובש"ך שם ס"ק ו') ובשר שמן וחלב הוא מין במינו אבל בשר כחוש וחלב הוי מין בשאינו מינו:
חכמת אדם · סימן נ״א, כ״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.