המעושן והמבושל בחמי טבריה והמבשל בשר במי חלב דהיינו אחר שעושים גבינות מבשלים הנסיובי והאוכל צף מלמעלה ולא נשאר בו אלא מים (שקורין סיראווטקי) וכן חלב של בהמה שחוטה מה שנמצא בכחל (ר"ל דדי בהמה) או חלב מתה וכן דם בחלב וחלב זכר של בהמה (דאי של אדם דינו כחלב אשה) כל אלו אסורין בבישול מדרבנן וכן האוכלן אין לוקין משום בשר וחלב מן התורה אלא מדרבנן ואם נפלו לתבשיל אוסרים התבשיל כשאר איסור דרבנן (סעיף ו' ובש"ך). ומי חלב המתמצה מקפאון גבינה (ר"ל כשעושין גבינות נוטף המי חלב) יש אומרים דאינו בכלל מי חלב ואסור מן התורה לבשלן עם בשר ושליל דינו כבשר וחייב על בישולו ואכילתו מן התורה אבל שליא ועור וגידים ועצמות ועקרי קרנים וטלפים הרכים אסורים בבישול ובאכילה מדרבנן (סעיף ז'):
חכמת אדם · סימן מ׳, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.