מדכתיב ג' פעמים גדי קבלו חז"ל דאתי למעוטי חיה ועוף ובהמה טמאה. ודוקא בחלב טהורה דומיא דגדי בחלב אמו שהוא טהור בחלב טהורה. אבל בשר טהורה בחלב טמאה או בשר טמאה בחלב טהורה מותרים בבישול ובהנאה ואפילו לענין אכילה לא גזרו בהם חז"ל איסור של בשר וחלב דכיון שהם אסורים בלאו הכי משום טמא לא גזרינן (ונ"מ דל"א חנ"נ וגם לא הוי חתיכה הר"ל עיין ש"ך ס"ק ג') וכן בשר חיה ועוף אפילו בחלב טהורה מותר בבישול והנאה ומ"מ בזה גזרו חכמים שאסור באכילה דשמא יטעה ויאמר מאי שנא בשר חיה ועיף או בשר בהמה אבל דגים וחגבים אין בהם שום איסור אפילו מדרבנן והרוצה לאכול בשר אפילו של עוף עם חלב שקידים צריך שיניח שקידים בתוך החלב משום מראית עין דאף על פי דעוף בחלב אינו אלא מדרבנן מ"מ גם באיסור דרבנן גזרו משום מראית עין (ס"ק י'):
חכמת אדם · סימן מ׳, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.