עוף שצלאוהו ומלאו אותו בביצים ונמצא בו לב או כבד ומחמת שהביצים נקרשים נעשה כאלו נתבשל הלב או הכבד בתוכו ואפ"ה ל"א כיון שהמלוי הזה גורם להיות כבישול וא"כ ע"כ צ"ל שמתחלה נבלע פליטת הלב לתוכו וא"כ נחשב את המילוי כאלו הוא חלק מן העוף ונצרף המילוי עם העוף לבטל הלב או הכבד בס' אפילו כשהוא דבוק בעוף זה ל"א אלא שאם הי' דבוק צריך שיהיה בעוף לבד ס' נגד הלב או הכבד לבטלו בלא המילוי ואז אפי' המילוי מותר שהמילוי חשיב לגמרי כאלו נתבשל בקדירה דאז גם הרוטב מותר ואם אינו דבוק אז מצטרף המילוי עם העוף ואם יש בין הכל ס' הכל מותר ואם לאו הכל אסור ואפילו אם מלאוהו בבשר אלא שיש שם ג"כ ביצים כיון שהביצים נקרשים ומעכבין הדם מלצאת לא אמרינן כבכ"פ אבל אם מלאוהו בבשר לבד אעפ"י שאותו בשר לא נמלח מ"מ דינו כצלי (סימן ע"ג בסופו ועיין לקמן כלל ל"ה סימן י"ב):
חכמת אדם · סימן ל״ד, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.