דין או"ה ממליחת הלב והריאה וכבד ובני מעיים וזפק וקורקבן וטחול (סי' ע"ב ע"ג ע"ד ע"ה):הלב מלבד הדם שנבלע בבשרו יש בו עוד דם בעין בחללו שמתקבץ שם מחמת הגניחה שבשעת שחיטה לפיכך לא מהני ליה המליחה לבד אלא צריך לקורעו קודם מליחה ולהוציא דמו וימלחנו ואז מותר לבשלו אפילו עם בשר ויש מקומות נוהגין שלא לבשלו אפילו על ידי קריעה שמא יבשלו בלא קריעה אלא לאחר הקריעה צולין אותו ואחר כך מבשלין וכן אם רוצה לצלותו צריך לקורעו ולהוציא דמו קודם צליה דאין כח במליחה וצליה להוציא הדם הכנוס בחלל ולהפליטו לגמרי ואפילו אם מלחו וצלאו אחר כך לא מהני בלא קריעה והמדקדקין אין אוכלין שום לב בין של בהמה ובין של עוף ולא מחמת איסור אלא שקשה לשכחה ונוהגין לחתוך לכתחלה ערלת הלב שהוא החוד ולחתוך הגידים בפנים ואינו אלא חומרא וזהירות בעלמא (סימן ע"ב):
חכמת אדם · סימן ל״ד, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.