השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה כיון שהדם מתעורר לצאת בשעת שחיטה ומחמת ששובר מפרקתה אינה יכולה לזנק וחוזר ונבלע באיבריה לפיכך אסור לאכול מבשרה חי שהרי פירש ממקומו ונבלע במקום אחר. ומ"מ ע"י מליחה מותר אפילו לקדירה שחוזר ויוצא ע"י מליחה וכן מותר לצלי אפילו בלא מליחה והיינו עד חצי צליתו כדין צליית בשר כן סתם הב"י בש"ע אבל כיון די"א דמליחה לא מהני בזה לא לקדירה ולא לצלי ולכן הכריע רמ"א לחתכו ולמולחו ואז מהני אפילו לקדירה. ומ"מ אף לצלי צריך חתיכה ומליחה דוקא. וצריך ליזהר לכתחלה שלא לשבור מפרקת הבהמה או עוף או לתחוב סכין בלבה כדי לקרב מיתתה משום שמבליע דם באיברים אבל מותר להכות על ראשה דדוקא ע"י שבירת מפרקת מבליע דם (שם סעיף ג') ומ"מ העוף שקורין אינדיק המנהג ששוברין מפרקתה תיכף לאחר שחיטה וא"כ אסור לצלותו שלם אלא ע"י חתיכה ומליחה דוקא:
חכמת אדם · סימן כ״ט, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.