חכמת אדם · סימן כ״ז, ט׳

החותך מבהמה לאחר שנשחטה כראוי ועודנה מפרכסת אסור לאכול ממנה עד שתמות דכתיב לא תאכלו על הדם וקבלו חכמים ז"ל שאסור לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה (ולרמב"ם הוא מה"ת ולרש"י מדרבנן וקרא אסמכתא) אבל לאחר שמתה מותר לאכול ממנה אפילו מה שחתך ממנה קודם שמתה וכיון דלישראל מותר לכן מותר ג"כ לחתוך בשר מהנשחט אע"ג שעודו מפרכס וליתנו לנכרי אע"ג דנכרי מצוה על אמ"ה ונכרי לאו בשחיטה תלי' מלתא וה"ל אמ"ה עד שימות מ"מ ליכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור וכיון דשחיטה זו אהני לישראל להוציא מאיסור אמ"ה אהני ג"כ לנכרי אבל אם נתנבלה בשחיטה א"נ ישראל ששחט בטמאה או נכרי בטהורה אסור לחתוך ממנה קודם שתמות וליתן לנכרי אפילו אחר שתמות דהא ליתא לשחיטה כלל ולכן צריך ליזהר שאם נתנבלה איזה חי בשחיטת סימנים אסור ליתן הריאה ובני מעים לנכרי אפילו לאחר שמתה שהרי לאחר ששחט הרי הבני מעים דומין כאלו מונחים בדקולא ולא מהני להן עוד מיתת הבהמה וא"ל דלא שייך בזה לפני עור כיון שיוכל לקנות אצל הנכרים ולפני עור ל"ש אא"כ א"א להשיג בלא זה ז"א שהרי הנכרים אינן חותכים הסימנים אלא נוחרים וא"כ נשאר תלויה בסימנים וכיון שמתה הבהמה ניתרים גם הם משא"כ בישראל ששחט הסימנים וכיון שנתנבלה בשחיטה ולא מהני שחיטה זו לישראל לטהרה מידי נבלה א"כ ה"ז כחותך בשר כשמפרכסת מבהמה טמאה דאסור לבני נח (ועיין כ"ז באריכות בכו"פ ובתב"ש סימן כ"ז):