דין אבר מן החי ואבר מדולדל ובשר שנתעלם מה"ע (סי' ס"ב ס"ג):כתיב לא תאכל הנפש עם הבשר וקבלו חז"ל שהוא אזהרה שלא לאכול אבר מן החי ר"ל שלא תאכל הבשר כל זמן שנפשו בו ולוקין עליו ונוהג בבהמה חיה ועוף הטהורים דוקא אבל לא בטמאים. ודוקא בישראל אינו נוהג אבר מן החי בטמאים. אבל בן נח מוזהר על אבר מן החי אף בטמאים ולפיכך אסור לישראל להושיט לבן נח אבר מן החי בין מטמאה ובין מטהורה. ואיסור אבר מן החי אינו נוהג בדגים וחגבים דכל שאתה מצווה על דמו אתה מצווה על איבריו. אבל דגים וחגבים שדמם מותר גם איבריהם מותר (סימן ס"ב ובש"ך ס"ק ג'):
חכמת אדם · סימן כ״ז, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.