אבל אם יש ריעותא בבשר ונתחבר שבר אל שבר יחדיו ידובקו אפי' אם הוא עדיין עב במקום השבר וניכר עדיין שנשברה כשרה דכיון שנתחברו השברים שבר אל שבר יחדיו ידובקו הוא הוכחה שלא יצא לחוץ ושהי' עורו ובשר חופין את רובו דאלו יצא פעם אחד לחוץ או שהיה פעם אחד שלא היה עור ובשר חופין רובו לא היה באפשרי שיחזרו השברים להיות דבוקים יחד יפה. ומיהו י"א דוקא כשעכשיו עור ובשר חופין רובו (ש"ך בשם ת"ח) וי"א דאפי' עכשיו אין חופין רובו כשר דבודאי הי' חופה רובו אלא דעכשיו נפל (פ"ח כו"פ):
חכמת אדם · סימן כ״ד, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.