צומת הגידין בעוף הם ג"כ בעצם אמצעי והם ט"ז ואם נפסק רובו אפי' של אחד מהם טריפה וסימן מקום שכלים בעוף כסמנים בבהמה דקה. ומי שבקי לשער יוכל לשער בכל עוף לפי גדלו ולפי קטנו כל זמן שהם קשים הוי צו"ה ובמקום שמתרככין לא הוי צו"ה ומי שאינו בקי לשער ישער בעוף ממקום שמתחילין ברחב אצבע אגודל וי"א לפחות ב' אצבעות (לפי השיעור בבהמה ט"ז אצבעות) ולעולם אין צו"ה למעלה מחצי עצם אמצעי בין בעוף ובין בבהמה ולכן בעוף קטן ששעורו ב' אצבעות יותר מחצי עצם א"צ לשער אלא בחצי עצם (שם) ובהפ"מ יש להכשיר למעלה מרוחב אצבע ונקשר יפה כדלעיל סי' ז' שהרי יש מתירין אם לא נשתנה מראית בשר שעל השבר (שם סעי' י') ולכן אפי' א"א בבדיקה כגון שנאכל כבר מותר דהוי ס"ס דפלוגתא ועיין סי' ט"ו:
חכמת אדם · סימן כ״ד, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.