צומות הגידין בבהמה הם ג' אחד עב (והוא אותו שמפרידין כשתולין הבהמה היינו לדעה שהם מבחוץ) והוא מונח על השני' והם דבוקים בבשר ובעצם והתחלתם למעלה מהערקום שנתבאר לעיל סי' א' ועולים ומתפשטי' בשוק עד שמתרככים וחוזרין כעין בשר ושיעור ארכן ממקום שמתחילין עד שמתפשטים בבשר בבהמה גסה ט"ז אצבעות וי"א ד' אצבעות ובבהמה דקה לא נתנו חכמים שיעור אלא במראית ובמשוש שכל זמן שהם לבינים קשים ועבים יש להם דין צו"ה אבל כשהן מתחילין להתרכך או שהם קטנים ודקים אין להם דין צו"ה ובמקום שאין לבנים כ"כ אלא לבנים קצת ומזהירים כעין זכוכית לא הוי צו"ה ויש גידים אחרים שנבלעים באלו כזכרות בנקבות ואותם אינם בכלל צו"ה (סעיף ה'):
חכמת אדם · סימן כ״ד, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.