חכמת אדם · סימן כ״ג, א׳

דין שבר ומכה בבהמה ועוף ונשברו הצלעות (סימן נ"ג נ"ד):עוף שנחתך או נשברו אגפיו אפי' נשברו סמוך לחיבורו בגוף כשר ובלבד שיהיה מקום חבורו בגוף שהוא כבוכנא באסיתא קיים דאל"כ ה"ל נשמט ודינו כנשמט לקמן: וגם צריך שלא יהא בשבר העצם החיצון עוקץ שאם הי' בו עוקץ צריך לבדוק הריאה שמא ניקב עוקץ הריאה ואנן לא בקיאין בבדיקה כן סתם הב"י בש"ע (סי' נ"ג) אבל אנו הנוהגין אחר הכרעת רמ"א קיי"ל דאם נשבר סמוך לגוף עד שלא נשאר כרחב אגודל מאדם בינוני והיא שיעור שני שעורות באורך טרפה. אבל אם הוא רחב אגודל אפי' בצימצו' חוץ מה שנכנס באסיתא כיון שהוא רחוק מן הגוף לא חיישינן שמא ניקבה הריאה ואין חילוק בין יש לו עוקץ או לא דלעולם אם הוא פחות מרחב אגודל טריפה וברחב אגודל כשר ומודדין רחב אגודל ממקום שהתחיל השבר לצד הגוף אם השבר באלכסון צריך שישאר בעצם הנשבר מחובר לגוף כשיעור אגודל (ש"ך ופ"ח). ואם שוכבים זה על זה אפי' אין מהעצם החיצון שנתחבר עליו אגודל כזה כיון שהתחלת השבירה נעשה רחוק אגודל כשרה (ש"ך יש שם ט"ס וצ"ל ולכן אם נשאר כו') ואם רואה שנצרר הדם מעבר לצלעות אפי' רחוק מהגוף חיישינן שמא ניקבה הריאה ומ"מ א"צ לבדוק אח"ז רק כשהשבר קרוב בפחות מרוחב אגודל או שיש לו עוקץ (ט"ז) יש להחמיר לעצמו לעיין בצלעות ואם נאבד הגף או שא"א להבחין השיעור אם יש עוד צד להתיר יש להקל כי רוב פוסקים מכשירים בנשבר (כו"פ). ולענין האבר הנשבר אם מותר מבואר לקמן כלל כ"ז סי' ו':