ודוקא בחלל הגוף או בשאר איברים אבל אם נמצא מחט בריאה ולב וכבד ומרה שהם תלוים בקנה ומן הקנה נכנס סמפונות בריאה וכן בלב שהקנה בסופו מתפצל ונכנס בלב וכן לכבד (כמבואר כלל י"ז סי' כ"ב) ולכן ריאה שהרגיש בה במשמוש היד שמחט בתוכה אם שלימה היא נופחין אותה אם עולה בנפיחה כשרה בין אם היא דקה או עבה בין אם נכנסה דרך חודה או דרך קופה (ר"ל ראש המחט שהיא עבה) דאע"ג דאין דרך קנה לבלוע ורוב הנבלעין הוא דרך הוושט מ"מ כיון שהיא שלימה ועולה בנפיחה ע"כ לא ניקבה אלא דנכנס דרך הקנה ומשם נכנסה לסמפונות שבתוך הריאה ומן הסמפונות נכנס לבשר הריאה ואעפ"י שצד העב לצד חלל הבהמה לא אמרינן היאך אפשר לנקוב עם צד העב דכיון דבשר הריאה רך מנקב אפילו בצד העב וה"ה אם נמצא בתוכה גרעין של זית וכ"ש של תמרה (פ"ח) ומ"מ אם לא הרגישו שום מחט אלא שנפחו הריאה מחמת איזה סיבה ועלתה שפיר בנפיחה ולא ראו שום ריעותא ואח"כ מצאו בו מחט כשהיא חתוכה אזי אין להכשיר (סימן ל"ו סעיף ט"ז ובש"ך שם) ואם נמצא קורט דם מבחוץ אף על פי שעולה בנפיחה טריפה דאם אין מכה ק"ד מניין. אע"כ שניקבה ועלה בה קרום והוה קרום שעלה מחמת מכה ואפילו לא נמצא קורט דם כנגד המחט ממש כגון שהמחט מלמטה והקורט דם מלמעלה רק שהיה באותו צד טריפה דע"י נענוע הריאה י"ל דנקבה וירד למטה אבל אם המחט בצד ימין והקורט דם בצד שמאל כשר (פ"ח) ואם ניקבה לחוץ אעפ"י שלא נמצא קורט דם טרפה (ש"ך ופ"ח וע"ש החילוק שבין ריאה לבית הכיסות):
חכמת אדם · סימן כ״א, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
