חכמת אדם · סימן כ׳, ט׳

המסס ובית הכוסות דבוקים זה בזה וההמסס אין לו אלא עור אחד ובהכ"ס מקצתו עבה ויש בו ב' עורות דבוקים זה בזה והיינו הצד שמדובק בהמסס שם הוא עב ומקצתו דק ואין בו אלא עור אחד (ש"ך ס"ק י"ג) ואם נמצא נקב בהמסס או בית הכוסות אפילו במקום הדק וניכר שהנקב היא ע"י חולי אם אינה מפולש הנקב מעבר לעבר כשר לכ"ע (דלא כב"ח דס"ל דלרש"י בהמסס אפי' ע"י חולי טריפה מצד א' ש"ך ס"ק י"ב) דכיון שאין שם מחט וא"כ אי אית' שהיתה נקובה מעבר לעבר עדיין הי' ניכר הנקב דלא חיישינן שמא ניקבה ונתרפא אבל אם הנקב ע"י קוץ או מחט יש חילוק שאם הוא בבה"כס במקום העב שיש לו ב' עורות אם אינו ניכר מעבר לעבר נקב מפולש כשר ולא חיישינן שמא כבר נקבה מעבר לעבר ונתרפא כיון שעורו עב לא חיישינן אבל אם ניקב ההמסס או בהכ"ס במקום הדק שאין לו שם אלא עור אחד הב"י סתם בש"ע דאין חילוק ולעולם כשר אם לא עבר המחט מעבר לעבר וכן אנו נוהגין בהפסד מרובה אבל שלא במקום הפ"מ אנו הנמשכים אחר רמ"א קי"ל כהפוסקים (דהיינו רש"י) דס"ל כיון שעורן דק חיישינן שמא ניקב מעבר לעבר וחזרה המחט לאחוריה ונתרפא הנקב ואינו ניכר ולכן אפי' אם בדק ואינו רואה שום ריעותא וגם לא קורט דם אפ"ה טרפה ומ"מ צריך שיהיה ק"ד מבפני' דאל"כ נימא אחר שחיטה נתחב דאי איתא דקודם שחיטה נתחב הוי ליה למצוא שם ק"ד כיון שיש שם מחט למסרך (שם ס"ק י"ד) ואפי' לדידן שאין אנו בקיאין בבדיקה מ"מ סומכין על בדיקתינו כיון שאינו ניקב מב' צדדים (ש"ך שם ס"ק ל'):