הכרס מיעוטו נחבא בין הצלעות שבחזה ורובו מונח על בשר הבטן ובשר הבטן חופה אותו ואם נקרע בשר זה אעפ"י שלא הגיע קרע זה לכרס עד שיהי' הכרס נראה אלא כיון שנקרע רוב עובי הבשר הזה בארכו או ברחבו ארך טפח בבהמה גדולה אעפ"י שאין רוב אורכו. או בבהמה קטנה ונקרע רוב ארך אותו הבשר אעפ"י שאין באורך הקרע טפח טריפה ואין חילוק אם נקרע לארכו או לרחבו דדינם שוה דבגדולה סגי בטפח ובקטנה ברובו אבל דעת האחרונים בהפ"מ דאם אינו מפולש אעפ"י שנקרע רוב עובי העור לא מטריף אעפ"י שהוא רוב אורך או טפח אא"כ הנקב מפולש רוב ארכו בבהמה קטנה או טפח בגדולה או ברחבו ויש להקל בהפסד מרובה (ש"ך ופ"ח) ואם הוא פחות מטפח בגדולה או רובו בקטנה אפי' מפולש כשר אם נעשה ע"י חולי ואם נעשה ע"י קוץ או מחט אפילו במשהו טריפה דחיישינן שמא ניקב איברים פנימים (פ"ח) ואם ניטל אותו בשר אפילו ע"י חולי טריפה ואם נקדרה בעיגול עיין בש"ע סי' מ"ח סעיף ד' וכבר כתבנו בכלל י"ד דאם הבשר רע דינו כניטל:
חכמת אדם · סימן כ׳, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.