חכמת אדם · סימן כ׳, כ״ה

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

מחט שנמצא בקורקבן וכולו נבלעת בעובי בשרו ונשאר כחצי אצבע מצד הכיס גם מצד החוץ שלא היתה המחט אוכלת ולא היה ניכר שום נקב לא לצד פנים ולא לצד חוץ תולין להקל לפי שדרך הוושט נכנס עם האוכלין אלא שנסתם הנקב דע"כ אחד מהנקבים נסתם ואם כן תולין במצוי דהמחט בא מבפנים והוי כניקב מצד אחד ואם אין עליו ק"ד מבחוץ כשר (בש"ך ס"ק ל"ט ט"ס וכן צ"ל אבל אם יש עליו ק"ד אפילו כו') ודינו ממש כבה"כ בסי' י"ד ט"ו ט"ז י"ז. וי"א דעדיף קורקבן מבה"כ דאפילו להאוסרי' בבה"כס וסבירא להו דכיון דנקב מצד אחד מחזקינן ליה בחזקת מינקב ואם נאבד טריפה אבל קורקבן כיון שעורו עב לא מחזקינן בחזקת מינקב (ש"ך בשם רש"ל) אך הש"ך ופ"ח וכו"פ חולקין על זה וסבירא להו דמדינא צריך לבדוק אחר ק"ד (עיין בב"א שער א"וה סימן ט"ו כתבתי דנ"ל דדעת הש"ך בס"ק כ"ח ובס"ק מ' להתיר) ואם נמלח ונאבד טרפה שהרי יש מחמירין ואוסרין לעולם דאמרינן שמא ניקב הוושט ונכנס בקורקבן מבחוץ דאע"ג דיותר י"ל שנכנס דרך הוושט כיון שהבשר מבחוץ ראוי להתרפאות שעורו יותר רך מעור הפנימי שהוא קצת קשה ומאחר שאינו ניכר מבפנים בודאי בא מבחוץ (בא"הג) ולכן אם מרגיש בפיו בשעת אכילתו שיש מחט בקורקבן כיון שאי אפשר לבדוק אחר ק"ד טרפה ואפי' כל התערובת אסור (ט"ז סי' מ"ח ס"ק י"ח):
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.