חכמת אדם · סימן ב׳, ה׳

מי ששחט והוציא טרפה או דבר איסור מת"י מדינא יש בו ג' דינים (א) אם יש בו חשד חימוד ממון והם הטבחים שבודקים ושוחטים לעצמם ומוכרים הבשר או השוחטים לאחרים ונוטלין שכר מכשרות ולא מטריפות או השוחטים בחנם כדי שימכרו להם הכשרות להשתכר בהם מיד שתצא טרפה מת"י בפעם א' מעבירין אותו תיכף ואין לו תקנה אלא עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבדה בדבר חשוב או יוציא טרפה לעצמו בממון חשוב שרואים שכבר שב מחמדת ממון ודוקא במקום שאין מכירין דאז ליכא למיחש לערמה וזהו נקרא תשובה דפרק זה בורר (דשם נתבאר תשובה זו) ואין לו התנצלות לומר שוגג הייתי אם לא במקום שנוכל לומר שהוא מוטעה או שוגג דאז סגי בקבלת ד"ח ותשובה לפי ראות הדיין. ומ"מ באדם שהוא ידוע שהוא ירא שמים ומדקדק במעשיו אמרינן בודאי משגה הוא ומ"מ צריך לקבל דברי חברות כמו בדין ב' אלא לענין להעבירו בזה יש חילוק בין ירא שמים ונראה לי דוקא בפעם א' אבל ג' פעמים אין חילוק בין ירא שמים (פ"ח סימן קי"ט) (ב) שוחט שאין בו משום חימוד ממון כגון שלוקחין שכירות מקופת הקהל או שיש להם שכר קצוב מכל בהמה ובהמה בשוה בין כשרה ובין טרפה. בפעם א' שיצא טרפה מת"י אעפ"י שלא נוכל לקרא אותו מזיד כיון דאין בו חימוד ממון ומסתמא יצא מתחת ידו שלא בהשגחה מכל מקום פושע מקרי שהיה לו להשגיח היטיב שלא יצא מתחת ידו טרפות ולכן סגי בקבלת דברי חברות ואין רצוני לומר תעניתים וסגופים אלא יקבל עליו בפני שלשה כשרים שבעיר שלא ישוב עוד לעשות כדברים אלו אלא שיבדוק בדיקה יפה וידאג ויצטער על האיסור שיצא מתחת ידו ואם הוא בענין דליכא למיחש שעושה זאת בערמה ואז כשר אבל אם יצאה מתחת ידו ג' פעמים הוה ליה כמזיד גמור ולית ליה תקנתא אלא בתשובה דפרק זה בורר הנ"ל (ג) בדבר שאין כאן וודאי איסור וגם אין כאן מקום ידוע היכן הוא האיסור כגון אלו הבודקים בקטניות וירקות מתולעים ולכן אם נמצא אחר בדיקתם תולעים אינם לא כמזידים ולא פושעים אלא כאנוסים ויש לסמוך על בדיקתם עד שלשה פעמים אבל משלשה פעמים ואילך נראים הדברים שאינו חושש בבדיקתם ולכן לא מהימני עוד אלא בקבלת דברי חברות ואין חילוק בכל דברים אלו בין שהוא איסור תורה או איסור דרבנן וכן הדין במוכר דברים אסורים (שם) (עיין ביש"ש פג"ה סימן י"ז תשובה ארוכה):