בהמה שאכלה דבר שנוקב בני מעיה כגון קורט של חלתית וכיוצא בו טרפה. דקים לחז"ל שבודאי מנקב את המעים וה"ז כאילו כבר נקוב ולפי זה אפי' שחטה תיכף לאחר שאכלה טרפה (פ"ח ססי' נ"א) אבל אם אכלה עלין של חלתית כשרה שהעלין אינם חריפים כל כך ואינם מנקבין. ואם אכלה דבר שספק אם מנקב טרפה מספק. ואם אכלה עשב שקורין בלשון ערבי (כלך) ועי"ז נמצא בבני מעים בהרות אדומות אין להכשיר אלא בבהמות ישראל (ש"ך שם):
חכמת אדם · סימן י״ט, כ״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.