חכמת אדם · סימן י״ח, י״ד

לקותא שכתבנו דטריפה בכוליא אינו אלא דוקא אם מגיע הלקותא על הלובן שנכנס תוך הכליות תחת המתנים ששם מעורים בגידין באמצעית הכוליא והוא במקום חריץ שבאותו מקים כאיב לה הרבה יותר מאלו נטלה לגמרי כ"כ בש"ע. אבל דעת האחרונים דלקותא ע"י מוגלא לא בעינן שיגיע לחריץ אלא דאפילו במעט מוגלא רחוק הרבה ממקום חריץ טריפה דכיון דיש שם מוגלא סופו שירקיב כולו (ש"ך ס"ק ח') והט"ז מחלק שאם יש בועא בולטת מבחוץ ויש בה מוגלא אפילו לא הגיע לחריץ טריפה אבל אם לא היתה הבועא מבחוץ אלא מבפנים צריך שתגיע הליחה למקום חריץ (ט"ז ס"ק ו' כ"כ בשם רש"ל אך צ"ע שאף שרש"ל כ"כ ביש"ש מ"מ בקיצור פסקים שם כ' סתם דאפילו לא הגיע לכוליא טריפה משמע כש"ך) ובמים זכים אפילו הגיע בתוך הלובן כשר ובלבד שיהיה מקצת מן הלובן קיים אבל אם כל הלובן נהפך למים אפילו זכים טרפה (ט"ז ס"ק ח') ואמנם התב"ש כתב שאין להחמיר בהמססה רק בנימסמס ממש אבל בשינוי קצת וכ"ש שינוי מראה אין להחמיר אלא בשהגיע הריעות' עד החריץ אבל במוגלא מחמיר ג"כ כדעת האחרונים דאפי' רחוק מן החריץ טריפה וכמו שכתבתי בסי' י"ד הגם הפ"ח מיקל כדעת הש"ע כבר דחה ראיותיו בטוב טעם הגם שהכו"פ ג"כ מחזיק דברי ש"ע יש לדחות ראיותיו ולכן אין להקל כ"א בדוחק גדול: