המנדה את חבירו שלא כדין ואמר ליה הלה אדרבא נידוי של שני נידוי וה"מ שזה השני הוא גברא רבא אעפ"י שאינו גדול כמותו או שאין ידוע מי הוא דחיישינן שמא הוא יותר גדול מהמנדה אבל אם המנדה שלא כדין היא ת"ח והאחר אינו ת"ח לא (ועש"ך ס"ק נ"ט) וה"ה תלמיד נגד רבו לא יוכל לומר אדרבא אא"כ נטל רשות מב"ד: מי שאמר לחבירו אל תעשה דבר זה בנידוי וזה אומר לו אדרבא אעפ"י שזה התחיל לומר כן ועשה שלא כדין מ"מ נידוי השני ג"כ לא הי' כלום הואיל ולא נידהו סתם רק שאמר לו שלא יעשה הדבר הזה בנידוי אין זה אלא מזרז (ל"ט):
חכמת אדם · סימן קע״ב, ל״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.