נידוהו בפניו לא היו מתירין לו אלא בפניו וטעמא שאם יתירו לו שלא בפניו ולא ידע ואחרים שואלים לו אם התירו לו ואומר לא וכשירא' שמקרבין אותו יבאו לזלזל בנידוי ולכן צריך להתירו בפניו שידע וגם יגיד לאחרים וי"א שאם התירו לו שלא בפניו הוי היתר בדיעבד דכולי האי לא גזרו ואם נידוהו שלא בפניו י"א דמתירין לו אפילו לכתחלה שלא בפניו דליכא למיחש לשמא יבא לזלזל בנידוי שכשיראו שמקרבין אותו יאמרו שכמו שנידוהו שלא בפניו כך התירו לו שלא בפניו וי"א דלכתחלה אפ"ה לא היו מתירין שלא בפניו (סכ"ט):
חכמת אדם · סימן קע״ב, כ״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.