נדוי הוא כמו נדר לפיכך היו מתירין הנידוי בשלשה הדיוטות או ביחיד מומח' ותלמיד הי' מתיר חרם ונידוי אפי' במקום הרב אעפ"י שבנדרים לא הי' מתיר בחרמות הקילו משום שלפעמים לא היה הרב מזומן ואין לדחות ולשהות היתר השמתא דגבי נדר אין חשש כל כך אם ידחה וישהה התירו עד שיהיה הרב מזומן אבל שמתא אין להשהות על האדם וכל חרם ונידוי שלא הותר אפילו נידוהו סתם אפילו היה זמן רב בנידוי וחזר בו אפ"ה לא היה מותר עד שיתירו לו בפירוש כמו בנדר:
חכמת אדם · סימן קע״ב, י״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.