עשרה ימים אחר חג הסוכות שמע שמת לו מת בערב החג אעפ"י שאם נמנה שעה א' לפני החג ז' ושבעת ימי החג ויום שמיני עצרת כ"א ועשרה ימים אחרים הרי ל"א אין לזה דין שמועה רחוקה אלא דין שמועה קרובה מתחיל למנות ז' ול' משעה ששמע שאין הרגל עולה למי שלא נהג אבלות קודם לו כלל וכ"ש למי שלא היה יודע שמת לו מת (שם) ולפ"ז היכא דמת ביום א' ונקבר ביום ב' אעפ"י שהקרובים שהיו אצל הקבורה מונים מיום הקבורה כי אז היתה סתימת הגולל מ"מ אותן שלא היו אצל הקבורה ולא נודע להן שמת עד שהגיע יום ל' מיום הקבורה א"צ לנהוג אבילות כיון דיום שמועה דידהו הוא יום ל"א מן יום המיתה וה"ל שמועה רחוקה. דלגבי דין שמועה יום המיתה היא עיקר (ב"ח ודרישה בשם רש"ל וכ"כ הט"ז וש"ך ובנק"הכ מפקפק בזה מדברי ר' ירוחם שכתב אחר ל' לקבורתו נ"ל דהיינו דמסתמא נקבר באותו יום):
חכמת אדם · סימן קע״א, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.