דין שמוועה קרובה ורחוקה ודין יאר צייט וקדיש (סי' ת"ב):כבר כתבנו בכלל קס"ד שסמכו חז"ל אבילות ז' על פסוק והפכתי חגיכם לאבל מה חג ז' אף אבל ז' ולפי שיש חג שאינו אלא יום א' כגון עצרת ולכך חלקו חכמים דאבילות קרובה ר"ל שנודע לו מזמן קרוב דהיינו תוך ל' יום ואפילו שמע ביום ל' נוהג מיום שהגיע השמועה ז' קורע ומונה ל' יום מיום השמועה לתספורת עם שאר דברים כללו של דבר יום שמועתו הקרובה כיום הקבורה ואסור להניח תפילין ואם שמע ביום ל"א א"צ לנהוג אלא שעם אחת ול"ד שעה אלא קצת זמן לא שנא שמע ביום ל"ש שמע בלילה שאם שמע בלילה נוהג מקצת אבילות בלילה שעה א' עולה לו ואפילו שמע על אביו ועל אמו והני מילי לענין גזירת שבעה אבל קורע. ונוהג על אביו ועל אמו כל דין י"ב חודש דהיינו בתספורת עד שיגערו בו חביריו ובגיהוץ עד שיגיע הרגל ויגערו בו וכן בשאלת שלום וליכנס לבית המשתה ומונה מיום מיתה ולא מיום שמועה לפיכך אם באה לו שמועה על אביו ואמו לאחר יב"ח אינו נוהג אלא שעה א' אף בכל דבר חוץ מהקריעה שקורע לעולם:
חכמת אדם · סימן קע״א, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.