חכמת אדם · סימן ק״ע, ד׳

אם נודע לבני עיר א' שישראל מת רחוק משם מהלך איזה ימים ולא ניתן לקבורה אעפ"י שלא יוכלו להגיע לו עד לאחר המועד וכבר נתבאר דאם אינם רוצים לקברו בו ביום אין עושין שום איסור אפ"ה מותרים לצאת בי"ט ב' כדי למהר קבורתו כיון שמוטל בבזיון גדול ע"פ השדה ולכן אם אינו מוטל ע"פ השדה אלא באיזו מקום המשתמר יש להחמיר כיון דיש אוסרין אפילו במוטל בשדה (שם ובמ"א ס"ק י"ז) אבל אם יש ספק אם יש שם מת אסור לילך חוץ לתחום ואפילו בודאי דוקא לילך ברגלים מותר אבל לרכוב אסור (א"ר) ומותר להביא מת בי"ט ב' מחוץ לתחום לתוך העיר לקברו בקברות ישראל אעפ"י שאפשר לקברו במקומו כיון שאין שם בית קברות אבל אם יש שם בית קברות ישראל אלא שצוה לקברו בקברות אבותיו אם יש חשש שיסריח קוברין אותו במקומו דאע"ג דמצוה לקיים דברי המת מ"מ אין זה כבודו לחלל עליו י"ט בחנם ואם אין חשש שיסריח מלינין אותו וקוברין אותו בקבורת אבותיו (שם ס"ק י"ח) ולשלוח מת ע"י נכרי בעגלה מותר אפי' בי"ט א' אפילו לא יגיע לשם בי"ט (ע"ש וא"ר הניח בצ"ע):