נטלה המרה ביד או חסרה מתחלת ברייתה טרפה ואם חסרה קורע הכבד שתי וערב וטועמו בלשונו אם יטעום טעם מר כשרה דעיקר חיות מן המרה היינו הליחה הירוקה והכיס הוא רק שומר לליחה וכיון שנבלע המרירות בכבד ולכן כשרה ודוקא כשקרע תחלה ואז מצא טעם מר דנראה דנבלע במקומו אבל בלא קריעה לא מהני מה שטע' טעם מר די"ל שנטלה והמרירות נשאר ממה שהיה בו תחלה מרה (תב"ש ול"נ דמהני אף בלא קריעה ) ועיין כו"פ סי' מ"ב ותמצא דברים ראוין למי שאמרן רק מה שכתב שהוא האמת שכיון דבה"ג מסופק בניטל אם טריפה ולכן כשיש טעם מר וא"כ היה לו מרה אמרינן העמד על חזקת כשרות לא הבנתי כלל דמה העמדה על חזקה יש כאן בדבר שמסופק בדין) ואם עדיין לא טעם מר יצלנו בגחלים ואם נאבדה קודם שטעם טרפה כיון שהי' כאן ריעותא ברורה אע"ג דאין שכיח שתהא המרה נטולה (מנ"י כלל פ"ח) ויש מכשירין וא"כ עכ"פ הוי ספיקא דדינא וצ"ע ועי' בכו"פ ועי' בב"א והעיקר שיש לחפש אצל טחול של עוף וסמוך לו ימצא על הרוב מרה קטנה עד למאד (כו"פ) ואם טעם טעם מר ואח"כ אינו מרגיש עוד מרירות תלינן שנתקנח וכשרה (פ"ח):
חכמת אדם · סימן י״ז, כ״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.