מת לו מת בע"יוט ונתירא שמא לא יספיק לקברו מבעוד יום ומסרו לנכרי שיוליכוהו לקברו כיון שהוציאו מהעיר ונתכסה מעיני הקרובים חלה עליו אבילות ואם הוא קצת קודם הרגל ונהג בה אבילות בטלה לה גזרת שבעה אע"פי שנקבר בי"ט ונ"ל דזה דוקא כשאין בדעתו לילך למחר אל הקבורה דהוי כנתיאש מלקברו אבל כשדעתו לילך למחר לקבורתו לא הוי רק כנמסר לכתפים דמותר בתפלה ובשר ויין אבל אבלות אינו חל עליו אבל אם קברו אותו מבע"י וכן בע"ש אלא שהוא לא ידע מזה ועכ"פ נהג קצת אבלות מבע"י עולה לו ואם היה עי"ט מבטל ממנו גזירת ז' (ועיין במצבת משה סימן ט'):
חכמת אדם · סימן קס״ט, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.