אבל אסור בשאילת שלום שאבלות זה צוה הש"י ליחזקאל שיעשה שאמר לו האנק דום שפי' שידום מלשאול שלום לבריות אע"ג דשאר דברי אבלית התיר לו זה צוה לו לקיימו וכן שלא לעסוק בדברי תורה דדום כולל שתיהן שידום מדברי תורה ומלתת שאילת שלום לבריות וכיצד הוא איסורו באבל ג' ימים ראשונים אינו שואל בשלום כל אדם ואם אחרים לא ידעו שהוא אבל ושאלו בשלומו לא ישיבם שלום אלא יודיעם שהוא אבל משלשה ועד שבעה אינו שואל ואם אחרים לא ידעו שהוא אבל ושאלו בשלומו משיב להם משבעה עד שלשים הוא שואל בשלום אחרים שהרי האחרים שרויין בשלום ואין אחרים שואלין בשלומו שהרי הוא אינו שרוי בשלום וכ"ש שאם אחרים שאלו לו בשלום שהוא משיב להם לאחר שלשים יום הרי הוא כשאר כל אדם בד"א בשאר קרוביו אבל על אביו ועל אמו הוא שואל בשלום אחרים לאחר שבעה אבל אחרים אין שואלין בשלומו עד אחר י"ב חדש ובתוך שבעה שאמרנו שאסור בשאלת שלום כ"ש שאסור להרבות בדברים עם הבריות ואם עושה לכבוד רבים כגון שרבים באים לנחמו מותר לומר להם לכו לבתיכם לשלום דלכבוד רבים שרי. ויש מקילין האידנא בשאלת שלום לאבל על אביו ואמו לאחר שלשים ואין טעם להם אם לא שיאמרו שאלת שלום שלנו אינו כמו שאלת שלום שבימיהם דכיון דאנו אומרים רק צפרא טבא לא נקרא ש"ש דא"כ תוך ל' נמי (שפ"ה):
חכמת אדם · סימן קס״ה, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.