חכמת אדם · סימן קס״ה, י׳

אבל אסור בת"ת כל ז' בתורה נביאים כתובים משנה תלמוד הלכות אגדות דכתיב פקודי ה' וכו' משמחי לב ואבל אסור בשמחה כל ז' ואם רבים צריכים לו להתלמד מותר ובלבד שלא יעמיד תירגמן אלא יאמר לאחר והאחר לתורגמן והתורגמן ישמיע לרבים ומלמדי תינוקות דינם כרבים צריכין לו ועוד דהוא מלאכת האבוד כשהתינוקות בטלים וכן מותר להגיד הלכה אחר ג"י ויכול לפסוק א"וה ליחיד השואל אותו אם אין אחר אלא הוא וצריכין לו (שפ"ד) ומותר לאבל בהגבהה וגלילות ושאר כבודים ואינו אסור אלא ללמוד ומותר לקרות באיוב ובקינות ובדברים רעים שבירמיה ובהל' אבלות ובפ' אלו מגלחים אע"ג שיש בו כמה דיני מנודה ונ"ל דה"ה דמותר ללמוד הל' נידוי דמ"ש (וע' בא"ח סי' תקנ"ד) אבל אסור לעיין איזה קישיא או תירוץ אפילו בדברים רעים (ע"ש בט"ז ומ"א). והנ"מ בינו לבין עצמו אבל אסור ללמוד עם אחרים אלא הם יושבים ונושאים ונותנים בהל' אבלות ואם טעו משיבן בשפה רפה והוא אינו שואל והנ"מ כשאין רבים צריכין לו אבל אם רבים צריכין לו אפילו בהלכות אחרות מותר אבל שיש לו בנים קטנים אין לו לבטלם מלמודם דאין אבלות לקטן (סעיף ד' ה'):