דין איסור רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה (סי' שפ"א) עד סי' שצ"א:אבל אסור ברחיצה דכתיב וישלח יואב כו' ויאמר אליה התאבלי נא כו' ואל תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על מת הרי סיכה בפירוש אסור ורחיצה בכלל סיכה. רחיצה כיצד אסור לרחוץ כל גופו אפי' בצונן אבל פניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר ואם היה מלוכלך בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש דלא אסרו אלא רחיצה של תענוג וכ"ז מדינא אינו אסור רק שבעה אבל אח"כ מותר ברחיצה אלא שנהגו האידנא ע"פי רמ"א לאסור רחיצה בחמין כל ל' יום דגזרו אטו תספורת שכן דרך הרוחצים להסתפר ג"כ אבל בצונן מותר (ש"ך ס"קא) ואפי' לחוף הראש אסור ואין לשנות המנהג כי מנהג קדום הוא ונתייסד ע"פי ותיקין (סעי' א' שם) ומ"מ בעל ברית אפי' על אביו מותר לרחוץ בלילה שלפני המילה לאחר ז' כיון דאינו מצד הדין דהוי כרגל לגבי דידיה וגם נ"ל באשת איש יש להתיר רחיצה בחמין לאחר ז' אם מצטערת הרבה או צורך אחר (ועיין סעי' ה' ובקו' מצבת משה סי' ה'):
חכמת אדם · סימן קס״ה, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.