אם נתנו המת בארון ונתנוהו בבית אחר לפי שהיתה העיר במצור מונים לו מיד ז' ול' אעפ"י שדעתם לקברו בב"הק אחר המצור וסתימת הארון במסמרי' הוי כקבורה וחל עליהם אבילות מיד דאע"ג דקיי"ל דאין אבלות חל עד שיסתום הגולל וקיי"ל כפירש ר"ת דסתימת הגולל דר"ל שנותנים גולל הוא אבן שנותנים על הקבר למעלה לסותמו ולא אותו אבן שקורין מצבה שזה אינו אלא לסמן ונקרא ג"כ גולל לר"ת כדלעיל כלל קנ"ח ולא כפרש"י שפי' דגולל ר"ל שסותמין הארון בכסוי נסרים (עיין ט"ז סק"א) מ"מ במצור אע"ג דדעתם לקבור אותו אח"כ בב"הק מ"מ השתא ה"ל קבורה מעליותא שהרי יכול להיות שלא יוכלו לקברו כלל בב"הק וא"כ הוי כנתיאשו לקברו לקמן דחל האבלות מיד ואם קברו אותו בקרקע ואח"כ יפנוהו לב"הק פשיטא דחל האבלות מיד כדאיתא בסי' ו' (סעי' ד'):
חכמת אדם · סימן קס״ב, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.