מי שדרכן לשלוח המת למדינה אחרת לקברו ואינם יודעים מתי יקברו. מעת שיחזרו פניהם מללוות מתחילין למנות ז' ול' ומתחילין להתאבל וההולכים עמו מונים משיקבור ואם גדול המשפחה הולך עמו אף אלו שבכאן אינם מונים אלא משיקבור (ומשמע דאפילו לא יחזור גדול הבית מאיזה סיבה מ"מ משערין לפי אומד הדעת מתי נקבר ומתחילין להתאבל וכ"כ הפרישה בהדיא סי' כ"ז) וגדול המשפחה היינו דביתא סמיך עליה וגרירי כלהו אבתריה לא שנא אח או אפילו קטן וי"א דוקא כשהוא בן י"ג שנים ואם מתה אשתו הבעל נקרא גדול הבית (ש"ך ס"ק י"ב אעפ"י שיש שם אח או אב דאין הולכין בזה אחר המצטער יותר אלא מי שחייב בקבורתו ולטפל יותר בו והוא מדברי רשב"א ע"ש בש"ך אך משמע דרשב"א מפרש כן כל גדול הבית שבענין זה כמ"שכ הפרישה להדיא אך לפי מה שכ' בש"ע קטן והוא פי' רי"ץ גאות דביתא גריר אחריו וא"כ משמע דאם אוכל אצל חמיו ומתה אשתו דחמיו הוא גדול הבית וצ"ע) ודוקא לחומרא אזלינן בתר גדול הבית דאין מונין אלא משיקבור אבל אם גדול הבית נשאר בביתו אעפ"כ ההולכים עם המת אין נבררין אחריו אלא מונין משעה שנקבר (תוס' ולזה הסכים הש"ך) וי"א דלעולם הולכין אחר גדול הבית ואם נשאר בבי' אפילו ההולכים עם המת מונין משיצא המת (טור ע"ש בש"ך סק"ב):
חכמת אדם · סימן קס״ב, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.