חכמת אדם · סימן ט״ז, ד׳

זה שאמרנו שאם ניקב מצד אחד כשר היינו כשניכר שהנקב בא מחמת חולי ובחיצון אינו ניכר שום חולי אבל מסתם תלינן שניקב ע"י קוץ ומחט (דאע"ג דבשאר איברים בספק ע"י מחט או חולי מכשרינן מטעם ס"ס כמבואר כלל כ"א סי' ה' וושט שאני כיון דשכיח שכל הבהמות אוכלים קוצים תלינן במצוי דיותר שכיח ע"י קוץ מע"י חולי (ש"ך בנק"הכ סי' מ"ט) ובין שניקב הפנימי ולא החיצון או להיפך אם לא תחב שם קוץ ומחט לא מבעיא שאם מצא נקב בפנימי אע"ג שלפי הנראה אין בחיצון שום נקב אפ"ה טרפה דקיי"ל וושט אין לו בדיקה מבחוץ אפילו לענין נקב דכיון דעור החיצון הוא אדום כדלקמן בסי' ז' חיישינן שמא נכנס טיפת דם בנקב וע"כ אינו ניכר אלא אפילו מצא נקב בחיצון ועור הפנימי הוא לבן כדלקמן ויכול שם לבדוק אפ"ה לדידן דאין בקיאין טרפה דגם בזה אעפ"י שהוא מקום ידוע אין בקיאין בבדיקה (ב"ח וט"ז וכו"פ) אבל דעת הש"ך סק"ז והפ"ח דכיון שהוא במקום ידוע גם אנו בקיאין לבדוק בעור הפנימי עכ"פ וע"כ אם תחוב קוץ או מחט בושט מבחוץ ועדיין תחוב בו כיון שהוא' מקום ידוע מהני בדיקה מבפנים אפילו לדידן (ומ"ש הש"ך בשם הב"ח סוף ס"ק ז' דבמקום ידוע יש בדיקה לוושט אפי' לדידן נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל וכ"כ הב"ח דאדרבה לענין הלכה כתב הב"ח בהדיא דאפילו במקום ידוע אין אנו בקיאין ואפילו בעור הפנימי):