כהן שישן והוא באהל שהטומאה נכנסת בו עפ"י אופנים המבוארים לעיל אעפ"י שאינו עם מת בחדר א' (דלא כש"ך בס"ק ב' ג' כדלעיל סי' ה') ולא ידע צריך להקיצו דמ"מ עובר בשוגג על איסור דאורייתא ומחויבין להפרישו ואם הוא שוכב ערום אע"ג דיש כאן טומאה דאורייתא מ"מ אין להגיד לו אלא יקראו לו סתם שיצא כדי שילביש עצמו תחלה אע"ג שאנו רואין שהוא עושה איסור בשוגג נדחה מפני כבוד הבריות אבל אם כבר הגידו לו אסור להמתין עד שילבוש דמשום כבוד הבריות לא דחינן איסור תורה במזיד אבל בטומאה דרבנן נדחה מפני כבוד הבריות כדלעיל סי' ד' (שע"ב) ואם הוא ישן א"צ להקיצו:
חכמת אדם · סימן קנ״ט, י״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.