חכמת אדם · סימן קנ״ז, ח׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

מביאין מים ומחממין אותו ומרחיצין כל גופו ואיבריו ופניו וראשו ויטהרוהו במתון ובטהרה ובנקיות בין האצבעות ידים ורגלים ובין האזנים ויחופו ראשו ויסרקוהו כדרך שעושין החיים ויטלוהו צפרני ידיו ורגליו כדי שיבא למנוחה בטהרה כמו שהיה רגיל לילך בשבת לב"הכנ (ומ"מ במקום שאין מנהג אין ראוי לשנות המנהג לכן ראוי ליטול הצפרנים בביתו קודם שיוציאו לב"הק) ואח"כ לוקחין ביצים ויין וטורפין יחד מעורבין ומרחיצין ראשו והמתעסקין בו רוחצין ידיהם במלח ומים ונהגו לתקן בגדי פשתן בלא אימרא וחוטין בלא קשר ומלבישין אותו מכנסיים. וחלוק. ואנפליא יילצונש (ר"ל זאקין). וחלוק סרגניזא (ר"ל קיטעל): וחגור פשתן חוגרין אותו. וחגור של מכנסיים כמו כן פשתן. ועונבין אותו אבל לא קושרין שום קשר ולא בחוטי הראש. ומצנפת ובגד שמעטפין אותו סביב שקורין וואלטורה (ר"ל סובב) (כ"ז ברוקח) (ואם היה לו טלית נאה ואחר מיתה רוצים להחליף על טלית גרוע להלבישו לא נכון לעשות כן (בל"י) ונ"ל דאם הניח יתומים קטנים עניים אומדין דעתו של אב אם רוצה בתקנת בניו אז יחליפו). ולאחר שטיהרוהו לא יניחו אותו באותו מקום שטיהרוהו אלא ישכיבוהו כנגד הפתח לפנים מן הבית: ואין מהפכין את הדף שטיהרוהו עליו כי סכנה יש בדבר פן ימות א' תוך ג' ימים (ס"ח) ולא ינשק אדם את ילדיו כשמתו כי הוא סכנה גדולה וכ"ש שלא יאחזו בידו של מת ויאמר שיוליכנו עמו (שם) והמלבישים את המת יכוונו שכשם שהם מלבישים הגוף כך תתלבש נשמתו בלבושים רוחנים בג"ע וכשיגיעו עמו ל' אמות מן הקבר יעמדו עמו כל ד' אמות (ונ"ל כדי שיעמדו ז' פעמים נגד ז' מעמדות שהם נגד ז' הבלים וז' מדורי גיהנם וז' דינים החולפים על המת וכן נכון לעשות) וביום שא"א תחנון א"צ להעמיד וישהו מעט שם שזה קצת כפרה למת (ד"מ בשם ראב"י):
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.