חכם ואלוף וגאון מכניסין אותן לב"המד ומניחין המטה במקום שהיה דורש וסופדין אותו שם וכשמוציאין המטה סופדין אותו עד בית הקברות וביום הז' עולים לב"הק ומבקרין אותו וכן ביום שלשי' ותכלית יב"ח מבקרין ומשכיבין אותו (ר"ל הזכרה ותפלה בעבורו וקורין אותו השכבה כמנהג ספרדי' וי"מ הספד דו"פ) ואם חל יום ז' בר"ח אינו הולך לב"הק ולא לקטן (שם ע' בב"הג בשם הכלבו והיינו לפי המנהג שלהם שהולכין על הקברות ביום ז' על כל מת (ורע עלי המעשה שראו שעשו כן לאדונינו מרנא ורבנא רשכב"הג מחותני ר' אליהו חסיד שהיה ידוע ומפורסם לכל העולם לגאון וחסיד ויחיד בדור. ממנו למדו לעשות כן גם למי שעושין לכבדו ועליהם נאמר ותבואו ותטמאו את מקדשי ובודאי גורמים רעה למת בזה וראוי לבטל זה שלא להכניס שום מת בב"הכנ וב"המד) וכבודו של חכם להוציאו דרך הפתח ולא לשלשלו דרך גגות ובמטה ראשונה ולא לשנותו ממטה למטה (שנ"ג):
חכמת אדם · סימן קנ״ה, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
