בחול המועד לרוב הפוסקים קורעין על כל אדם אפי' אם אינו קרובו אלא שעומד בשעת יציאת נשמה ומנהג אשכנז שלא לקרוע בח"המ רק על אביו ואמו בין שהוא יום הקבורה או יום שמועה ועל שאר קרובים קורעין לאחר המועד ועל אדם כשר נהגו להקל שלא לקרוע כלל ובמלכות פולין שאין מנהג ידוע יש לקרוע על כלם (ש"ך בשם מ"ב) ובב"ח משמע דמנהגנו כבני אשכנז ומ"מ אפילו במקום שנוהגין שלא לקרוע בח"המ היינו אם אפשר לקרוע אחר המועד אבל היכא ששמע שמועה קרובה ברגל ולאחר הרגל נעשית רחוקה דאינו יכול לקרוע אחר הרגל יש לקרוע. ואם שמע שמועה רחוקה אפילו על אב ואם אין קורעין בח"המ דמאחר דכבר נפסק ממנו האבילות לא חמור הקריעה לדחות הרגל (ט"ז ס"ק י"ח וש"ך ס"ק מ"ז) ונ"ל דר"ל שהוא כבר לאחר יב"ח דאז נפסק האבילות לגמרי משא"כ תוך יב"ח על א"וא וצ"ע: (ועיין כלל ק"ע סי' ו' וע' במ"ק כ' ע"ב משמע דלאחר ל' נפסק האבילות ואינו רק משום כבוד א"וא וע"ש בתוספות ולכן ימתין עד אחר יו"ט):
חכמת אדם · סימן קנ״ב, כ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.