קטן אפילו לא הגיע לחינוך (כ"מ בטור) שמת לו מת מקרעין לו מפני עגמת נפש פירש כדי להרבות בהספד ומ"מ כיון שאינו אלא מחמת עגמת נפש סגי בקריעה כל שהוא (דו"פ) אבל אם הגיע לחינוך אפי' מת לו מת דל"ש משום עגמת נפש קורעין לו הדין קריעה כדרך שמחנכין אותו בשאר מצות אבל באבילות המנהג שאין מחנכין אותו אבל דעת הדרישה והט"ז דחייב לחנכו. ונ"ל דזה שייך דוקא אם האב חי שעל האב מוטל מצות חינוך אבל לא על אחרים (ועוד נ"ל דע"כ אין בו מצות חינוך שהרי אפילו בי"הכ מותרין בכל חוץ מן נעילת הסנדל ובט"ב לא מצינו שיהיה חייב לחנך אפי' בנעילת הסנדל וצ"ל דכיון דהוא דבר שיש בו משום צער ל"ג בתינוק אלא דבי"הכ כיון דלרוב פוסקים נעילת הסנדל מדאורייתא החמירו בו וא"כ עכ"פ בודאי מותר ברחיצה ולא עדיף מט"ב דמותר גם בנעילת הסנדל וא"כ ל"ש אלא שלא ילמוד ובזה בודאי ל"ש חינוך לבטל מלימודו אע"ג דבט"ב אסור היינו יום א' ולכן נ"ל כדעת הש"ך בנק"הכ (סעיף כ"ז):
חכמת אדם · סימן קנ״ב, י״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.